המבנה וחומרי הגלם של החיתולים
מבנה החיתול הוא בדרך כלל חמש שכבות.
1. שכבת פני השטח; 2. שכבת הסחה; 3. גוף ליבה סופג; 4, סרט תחתון; 5. מניעת נזילת צד.
שכבת פני השטח
המשטח נמצא במגע ישיר עם עורו העדין של התינוק ולכן הוא דורש רך ונושם, אינו סופג מים בעצמו, יכול לשמור על גוף הילד יבש, לספוג שתן במהירות ולמנוע דליפה לרוחב.
החומר המשמש לשכבת פני השטח הוא בד לא ארוג. השימושים הנפוצים ביותר בתחום החיתולים הם בד לא ארוג באוויר חם ובד לא ארוג ספונbonded, אשר הביצועים של בד לא ארוג באוויר חם טובים יותר.
שכבת הסחה
שכבת ההטיה ממוקמת בין שכבת פני השטח לבין ליבת הספיגה ותפקידה לגרום לחיתול לספוג נוזלים במהירות, ביעילות ובאופן שווה. מכיוון ששתן של תינוק מסודר בחלק החיתול, אם לא מתנקז בזמן ובמהירות לתנוחות אחרות, זה יוביל לגוף הליבה המקומי של החיתול עקב ספיגה וחסימה מוגזמת, וכתוצאה מכך חלחול גב.
בהשוואה לשכבת פני השטח, הסיבים של שכבת ההטיה מסודרים בעיקר אנכית. כאשר השתן מגיע לשכבת ההטיה, רשת הסיבים של שכבת ההטיה תספוג מיד את הנוזל. לאחר אחסון זמני, הנוזל יתפזר לאורך הסיבים האורכיים עד לספיגתו בשכבת הליבה, תוך הימנעות מתופעה של חסימה מקומית והסתננות חוזרת עקב ספיגת נוזלים גדולה בשכבת הליבה.
ליבה סופגת
בדרך כלל הם מחולקים לשני מבני ליבה: האחד הוא הליבה המלאה. השני הוא ליבת נייר מורכבת. הליבה המרוכבת מורכבת משרף סופג מים פולימרי (SAP), ואילו הליבה המלאה מורכבת בעיקר משרף סופג מים פולימרי (SAP). בהשוואה לליבה המרוכבת, לליבה המלאה יש עובי דק יותר, חדירות אוויר טובה יותר וספיגת מים.
קרום תחתון
הסרט התחתון נראה כמו סרט פלסטיק, אבל זה למעשה סרט מיקרו-נקבי נושם. המיקרו-נקבובית היא החלק הקריטי ביותר, מכיוון שהקוטר המינימלי של טיפת מים הוא 20 מיקרומטר, והקוטר של מולקולת אדי מים הוא 0.0004 מיקרון, וקוטר המיקרו-נקבים נמצא ביניהם. בצורה זו, הוא נושם ואטום למים.
הגנה מפני דליפות צד
הצד האנטי-צדדי של הפה הרגל ממוקם משני צידי הפה של הירך ומחבר את שכבת פני השטח. תפקידו למנוע דליפת שתן מהצד מכיוון שלא ניתן לדלוף אותו בזמן.
עבור חיתול, ישנם סוגים רבים של חומרי גלם, אבל השיעור הגדול ביותר, החשוב ביותר אינו אלא האמור לעיל הציג כמה. אתה מבין, החיתול הקטן לא נראה מסובך, אבל יש בו באמת הרבה טכנולוגיה.
